אני מאמין שישנם בערך תריסר שחקנים שראיתי ברוב שנות ה-70 שהיו יכולים לשחק היום בהצלחה בחמישייה של רוב הקבוצות. ישנם כמובן עוד, ואני מצפה לראות את שמותם רובם בתגובות, והנה השלושה שלי שהיו יכולים לעלות – לדעתי כמובן, וראיתי אותם מספיק פעמים כדי להיות בטוח במה שאני אומר – בחמישייה של כל קבוצה היום בליגה.
אני מדבר על קרים עבדול ג'אבר, ד"ר ג'יי, ומוזס מלון.
לארי לג'נד. התחיל ב-79 לא?
לא. התחיל בעונת 79-80
ארטיס גילמור, ג'ורג' גרווין, ביל וולטון של 79
זה רק לפי הסיפורים דוק.
אולי הבליצק מקאדו וריק בארי
מקבל את שלושתם, אם כי הבליצ'ק היה טוב יותר בסוף ה-60 מאשר בחתחילה ה-70
מסכים עם השלושה שהזכרת מנחם וחשבתי על עוד שניים שאומנם תחילת שנות ה-70 היה שלהי הקריירה אז קצת מתלבט: ג'רי ווסט שלדעתי היה מתאים לכדורסל של ימינו התקפית בטוח וביג או שהיה יכול להיות גם היום אחלה קומבו גארד.
דוקטור ג'יי
לטעמי, קארים הוא התשובה הראשונה שעולה לי לראש.
אי אפשר ללמד 218 סנטימטרים. עוד פחות אפשר ללמד שכל וכישרון כמו שהיה לקארים.
.
אבל קארים הוא התשובה הקלה.
אותי מסקרנת השאלה האקדמית –
איך פיט מרביץ' היה מסתדר בכדורסל בן ימינו?
את מרבית הקריירה שלו הוא שיחק בעידן שלא הייתה הקליעה מטווח השלוש. אבל לפי מה שאני הצלתי להבין, הייתה לו יד יד. באקלים הנוכחי בו לגארדים יש חופש פעולה יותר מאי פעם, בו השלשה היא כלי קריטי להצלחה, בהחלט יכול להיות שהוא היה מצליח (כמובן שבאותה נשימה יכול להיות עוד פרידט…)
חשבתי עליו. הוא בהחלט בין התריסר
סוג של קרי או נאש
לטעמי יותר דומה ללוקה, כי עם הגובה שלו, הקליעה והיכולת המסירה המהנה, הוא יותר דומה לו. סטף ונאש שניהם גמדי גינה, בעוד שמראביץ' היה 1.96 מ', יותר קרוב לסלובני. שניהם שחקנים מאוד מהנים, והייתי שמח לראות את מראביץ' היום
הייתי מוסיף את למבייר כי הוא נבחר ב 79 אבל הוא שיחק באיטליה שנה….
אז כל אלה שאמרו מעלי
🙂
אני מסכים לחלוטין עם גיא רוזן. פיט מארביץ' שיחק בליגה בעידן טרום ה 3 נקודות. אם היה משחק היום הוא היה לוקח את תואר מלך הסלים בהליכה.
ביל וולטון, מוריס לוקאס וקרמיט וושינגטון
יש מלא.
המשתנים שקשה לחשב במשוואה הם ה Athletic Velocity אל מול Mental Serenity לבין היום.
קארים, גרווין, דוקטור ג'יי…היה להם מוח ואופי קשה, מוכר ונחרץ.
זה בעיקר מה שחסר לשחקנים היום.
כי ברמה האתלטית הם בהחלט עליונים…אך אל תתבדה להאמין שקארים היה מקרקס את יוקיץ כמו חמור ביום הולדת מקסיקני.
בגלל השסע הזה בין הדורות, בין האתלטיות לבין המנטאליות…הייתי מאמין שכל שחקן מוביל משנות ה 70' היום…לצד הטכנולוגיה…היה סופרסטאר באופן שקשה לתאר.
מה שבטוח, ההבדל בין האריסון בארנס לבוב לאנייר הוא די ברור.
דור אחד עשיר בחומר, אפשרויות ותמיכה.
דור שני עשיר באופי, רוח ואמונה.
70' בגדול מלמולה.
מלי מלמולה.
עם תזונאי, פסיכולוג, עוזרת אישית ומערך עסקי וארגוני כמו שיש לשחקן הכי זוטר היום בליגה…קוואנס, הייז וכל האחרים היו מציגים יכולת מוכפלת ואף משולשת מזו שהציגו בזמנם.
בדומה למה שהצעירים היום עושים…אך האם היעדר המורשת הוא תוספת לספורטאי או מחסור?
כי השחקנים של היום, יחד עם ההאצה התעשייתית והטכנולוגית…איבדו חלק ניכר מן הפן הרוחני והנפשי שלהם.
בשאלה שלך יש יותר מדי משתנים והמשוואה היא כדורסל.
בעיניי? היום?
אני מאכיל, מלין, מחנך, מלביש ושורך לכל אחד משנות ה 70' את הנייקי, האדידס וריץ' קרלטון סניף אלבאמה עם חדרים נוספים בשביל העוקבים שלו באינסטגרם?
נעל חדשה של דוראנט והוא שובר כל שיא שאי פעם שמע עליו.
במיוחד אחריי ארוחת פלאו אורגנית שלאחריו המעסה הסינית שואלת אם תרצה פורקן.
אז שילמו בקראק. קוק והרואין.
היום? מספיק להיות סוטה חולני ולגלח את האשכים.
–
עוד לא המציאו מכונת זמן.
–
האם הדמיון והניצוץ האלוקי שבתכונו מספיק בכדי להסתכל אל תוך האור ולראות הכל…?
או שמא כי המשתנים במשוואה…תמיד גדולים מהפותר אותם?
–
לא יודע מה איתך אבל אני שם את טייני ארצ'יבלד היום בליגה בשיא עם כל השיט והוא השחקן הכי טוב בהיסטוריה.
קולין סקסטון לעומת זאת, הוא ילד סרוט שאוהב לעשות פטריות ולהדלק עם אדים של דבק.
יחי ההבדל הקטן.
וואי אתה קשקשן בלתי נלאה. איזה עליונות רוחנית? חצי מהליגה הייתה על קוקאין.
והיום? אתה חושב שכדור שהם קונים מהמרכול ההיפסטרי המשונה שלהם זה אחרת?
Wise up.
It`s Time.
אז איפה איפה העליונות הרוחנית עלאק.
ואיזה מרכול היפסטרי?
אתה ממציא עולם מדומיין.
ממ שחקנים כמו פול גורג וגורדון היווארד שחזרו מפציעות קשות לאותו מעמד פחות או יותר(גורדון בדרך אני מאמין),לברון מן הסתם שמגיל 16 נושא את המעמסה של "היורש" ועומד בציפיות פלוס מינוס,כריסיטיאנו רונאלדו שלדעתי הצליח להגיע לקצה היכולת שלו(בשונה ממסי לדעתי).
אבל מהסיומת שלך אני מסיק שאשאר חלוק איתך ועם ljos,
אני נותן יותר משקל להתחשלות ששחקן מרקע קשה עבר בדרך לנבא בעוד שאתם שמים יותר דגש על החוסרים והחסכים שהוא ספג בדרך למעלה.
טוב, במקום "עליונות רוחנית" הייתי צריך להגיד "הם באמת היו כושים קשוחים משכונות קשות בזמנים קשים וכל השחקנים של היום הם רכיכות של פחזניות קוואקר".
שמח?
אהה כי היום הם גדלים בשכונות פאר?
תתעורר מהסרט.
וכאילו שלגדול בסביבה טובה הופך אותך לשחקן פחות קשוח.
יש לך עוד כמה סטריאוטיפים לזרוק למדורה?
עידו למה אתה חושב שזה סטריאוטיפ ששחקן שגדל בתנאים קשים יהיה יותר קשוח? ברור שאלו לא מספרים מוחלטים וכל מקרה לגופו אבל באופן כללי אני רואה הרבה היגיון ששחקן שצמח בסביבה קשה יאחז בכל הכח בעלה התאנה היחיד שיכול להוציא אותו מהחיים הקשים,לעומת שחקן שגדל בסביבה טובה ומקסימום אם דברים ישתבשו ילך לעבוד אצל אבא במשרד.
כן הלוואי והחיים היו עובדים ככה. אתה מניח שקשיחות כזו מתרגמת לקשיחות מנטלית על המגרש ומחוצה לו. בפועל אתה רואה איך ההצלחה דפקה את המוח להרבה מאלו שעלו מלמטה. גם אז וגם היום.
יש דברים שקשה לתקן וזה שהצלחת לשרוד בציפורניים בזכות הכישרון לא הופך אותך לווינר אוטומטית.
ניחא, כי על המסתורין שבך אדון גילרי, אתה שאוב מן המדע.
על רזות וקלח כי ענייני רוח נסתרים בעינייך.
–
כן.
במשוואה הביולוגית הזו ישנם משתנים שלא חלים על אחרים.
גם את אבות הרבייה תואמים לתבנית…גם שם בתוך הנפצת המעשייה…
Intangibles.
–
מה? אדוני הביולוג?
שגברים ששיחקו בנ.ב.א בשנות השבעים התקיימו באטמוספרה אחרת בלחץ התוך גולגלתי שלהם?
No shit.
–
לא יודע על מי אתה מגן מאשר על ילדייך…אבל כדאי שתחליט אם הם שייכים לעבר או לעתיד.
Mad Prof.
תנסה אולי להגיד דברים בעלי משמעות אז נוכל להגיב. מה הקשר?
דן, עם כל ההערכה שלי אליך, בכל זאת הקשיחות הרוחנית של השחקנים היא רק היבט אחד, לשחקנים היום יש הרבה יותר כישורים ומגוון גדול יותר של אפשרויות על המגרש, לפחות לרובם. זה קצת קשקוש כל הזמן לדבר על כמה הדור החדש רך וכמה צריך לחנך אותו
רותם אלרן
—–
מי "מדבר"?
אתה חושב שהמפתן הזה של התגובות באתר הופס מכיל את כל דעתי בנושא?
חלילה ונהפוך הוא כי יש לי כל התשבוחת לדור הקיים והתשלשות התגובות נטויה ביכולת הקוגנטיבית של הן לראשית כותב הקטע מנחם, אנה למגיבים, אני…אתה וכן הלאה.
השתלשלות אתה מבין.
ללא כוונת תחילה ברורה או רצון מובהק כלשהוא…
באם הבנה שהנושא הוא ספורט ותחרותיות.
מכאן? הכל פתוח.
טוב תשמעו חברה', אתם בטח יושבים בבית כבר כמה שבועות או עושים חלטורות באינטרנט.
אני עדיין קם ביום ראשון בבוקר ב-5 בבוקר כדי לתת בראש בשביל כסף.
להשוות אותי לספורטאי יהא דבר מגוחך אך לא זקוקה התנגדות גדולה כל כך לאמר ששחקנים משנות ה70 יחד עם האמצעים הטכנולוגיים, המדעיים והרפואיים של ימיינו, היו משחקים יותר טוב מכל פלוץ שיצא בחמש השנים האחרונות לפחות.
אז קח את הפילוסופיה, הספרות והמדע, חמור. וכנס בשער הרחמים.
הכול נכון ובגלל זה הסתייגתי
ועדיין,יעמידו מולי שחקן אקראי מרקע קשה ושחקן אקראי מבית טוב ויגידו לי תהמר מי יותר קשוח מנטלית,הזיטונים שלי יהיו על הבחור שטיפס לנבא מהגטו.כלומר זה לא 50 50 לדעתי
לדעתך כן?
אנחנו מדברים פה אמנם על הקצה של הקצה, השורדים המעטים של המערכת האמריקאית הנוראית, עם כל הביאס שבזה. אבל אם אנחנו צריכים לדבר על קשיחות מנטלית, עמידה בלחצים וכו' – רוב הסיכויים שאלו שלא חוו מחסור, משפחתי וסביבתי, של החומר החשוב ביותר בימינו אנו (חומר כל כך חזק שידוע שהוא מסוגל לסובב את העולם כולו) יזכו לחיים שבהם המנטליות שלהם תהיה יציבה יותר.
נתי בוא תעשה רשימה של מי קשוח מנטלית בעיניך.
ואז נראה אם אני מסכים ונוכל לבדוק.
אני בהחלט חושב שקשה יותר להיות חזק מנטלית כשאתה מגיע מרקע של החזק שורד.
הפעם אני מסכים עם עידו. יש מקרים מועטים שבהם זה מחשל את האדם הופך אותו לשחקן קשוח מאוד, אבל דוגמא מושלמת לזה הוא רודמן, שהיה אחד השחקנים הכי קשוחים שהיו אי פעם באן בי איי, אבל היה דפוק לחלוטין בשכל, רצה להתאבד בשלב מסוים והיה עם הרבה בעיות נפשיות. זה מצלק את הבן אדם הרבה פעמים, גם אם הוא שחקן קשוח מאוד.
טייני ארצ'יבאלד בוודאי בין ה-12.
חופשי אה.
ארצ’יבלד כמו אוסקר רוברטסון היו ראסל ווסטברוק של שנות ה70 וה60 בהתאמה, יש סיבה למה רוברטסון לא הגיע לכלום בשיא הקריירה ורק שהוא הרבה רחוק משיאי ואחרי ששינה את סגנונו ושיחק לצד קארים לקח אליפות , ארצ’יבלד היה צריך לחכות לסלטים הגדולה
זה חטא להשוות את ביג-או לווסטברוק.
אני מסכים עם גילרי .
הדור של היום הרבה אבל הרבה יותר כישרוני, זוהי ליגה הרבה יותר גלובלית הרבה יותר רווחית שמגייסת את מיטב הכישרונות מחתך גדול הרבה יותר באוכלוסיה,ברור של תזונה אימונים ולרפואה יש שיפור עצום אבל מאגר הכשרונות גם גדול הרבה יותר מבשנות ה70. להגיד לכם שיש שחקן שאני חושב שיכול להתאים לכדורסל היום את זה אני לא רואה הליגה השתנה כל כך הרבה השחקנים הרבה טכניים אתלטים חכמים , קליעה משופרת ומה לא.
הדאנקים הגדולים של אותו תקופה שדר גיי נתן בABA, היום אתה רואה דאנקים הרבה יותר גדולים בתדירות הרבה יותר גבוהה, היום אתה רואה קרוסאובריים הרבה יותר מרשימים מזה של הפנינה מונרו
אהה , זה לא מה שאמרתי…
לא יצא לי מרווח משום מה זה היה תוספת שלי ,ברור שאופי ורוח לא קשור, לא יודע למה מנסים לצייר את הכדורסל בשנות ה70 לכדורסל של לחימה והקרבה , חטא הנוסטלגיה
לא. זה לא מה שאמרת.
וגם, עשיתי שגיאת כתיב שאני לא יודע איך לתקן בתגובה הקודמת!
קיבנימט!!$!!@Lewis the seashell$!
–
חחחחח, סתם. <3 🙂
–
פעם קראתי קומיקס ולגיבור היה את השם שלך.
"גילרי".
"גילרי…"
הוא גילה לי….
–
שאת העובדתיות של העולם הפרא-מדעי יהיה ניתן להוכיח בעוד פחות מעשור.
ואז, באמצעות האוניברסיטאות והממשל…
פרא-המדע, יהווה את הצופן עבור עתיד האנושות.
או לפחות יעשה שסליקת כרטיסים מגנטיים תהא קלה יותר.
בעזרת השם.
מנחם, אם אתה רוצה אולי באמת תכתוב מדי פעם על אגדות משנות ה-70 ומטה?
אם זה היה כבר אשמח ללינקים
אור, פעם שמתי את כל 50 האגדות באתר. אם תשלח לי את האימייל שלך בפרטי אשלח לך אותם. אולי אנסה להכניס את זה שוב מחר או מחרתייםץ נראה אם אצליח.
הטריקים והמשחקים של וולט פרייזר יכולים להביא זווית מרעננת לליגה כיום, על אחת כמה וכמה אם כמו בעבר גם כיום הוא היה משחק בניקס
איזה טריקים ומשחקים?
השאלה היא האם תיאורטית היו יכולים להצליח היום כאשר צריך להעריך איך היו קולעים לשלוש ועד כמה ניידים היו יכולים להיות לפי המקובל היום
האם יש להניח שהם יכולים היו להנות מהאימון ורפואת הספורט של ימים אלו… או שמה שהיה זה מה שיש .
תיאורטית אני מניח שיש הרבה שהיו יכולים להצליח ברמת אול NBA ובוודאי ברמת אולסטאר
רשימה חלקית: קואנס, מקאדו, דר' ג'יי , טייני ארציבאלד, מוזס, ג'ורג' מקאינס, מארביץ', קארים (הראשון שלי בחבורה) , אוסקר רוברטסון, וולט פרייזר , ארל מונרו, ג'רי ווסט, ריק בארי, ספנסר היווד, דיווד תומפסון , גייל גודריץ', וולטר דיוויס , פול ווסטפול, ואפילו כנראה וורלד בי פרי.
אם מה שהיה זה מה שיש: אז הרבה פחות יתאימו לסגנון המודרני : וולטון, מקאדו , מוזס, קארים , ארל מונרו, ג'רי ווסט, ריק בארי, דיוויד תומפסון ומארביץ' וביג O , הם לדעתי המתאימים ביותר והיו ברמת אולסטאר
אין לי הרבה מה להוסיף כאן, במיוחד לאור כך שאני מאוד רחוק משנות השבעים ואני מילניאל. אבל לדעתי מראביץ', בגלל יכולת המסירה יוצאת הדופן והסקורינג העילאי. היה יכול להיות מאוד דומה ללוקה כמו שהוא עכשיו.
מלניאל אולי תלבש משהו על הבגדים שנוכל לזהות את הנגע שלך?
<3 הומור שחור אוי באבוי זהו הלכו לי החיים <3
לא זוכר בדיוק מה הגיל שלך, אבל לדעתי ממה שאני זוכר אתה לא מילניאל.
אני בן 13 וחצי, כמעט 14
זה פייק ניוז.
רותם אלרן הוא גבר מזוקן וגרוש עם שישה ילדים בן 73 שגר ביבנה.
מה שתאמר. כאילו לא ניהלת איתי שיחות סקייפ של שעות במצטבר
I have no Idea what you are speaking of.
Please, for further reference…contact my attorney.
יש לי עדויות לזה על המחשב
Nonsense.
I will contact my attorney and we will have this dispersed.
כן, זה Gen Z.
טכנית מילניאלס זה כל מי שנולד בשנות ה-2000, אז אני כן מילניאל
https://en.wikipedia.org/wiki/Generation_Z
https://en.wikipedia.org/wiki/Millennials
מילניאלים – 1980-1996
Gen Z – 1997-2010
השם מילניאלים אמור להיות עבור מי שהופך למבוגר באיזור המילניום. אז טכנית אני נחשב, למרות שמעשית אני עדיין ילד.
לא שמשהו מזה חשוב, כן? מבין כל ההגדרות החשובות והלא חשובות שאי פעם נוצרו, זו אחת ההגדרות הכי… לא מעניינת מספיק כדי להשלים את המשפט.
אוקיי, אין לזה באמת חשיבות, אבל ניצחת 🙂
ייאיי!
יש סיכוי שזה השיא השבועי שלי. אני יכול לנוח עכשיו.
Gen Z?
אין דבר כזה.
הכל מתחיל מ A.
חכה, דורות יתחלפו ויתפנה מספיק הון בעולם בכדי שהאיקסים יעבירו לוואי וכן הלאה.
יהיה טוב כפרה עלייך נשמה של עוף.
"תחזיק מעמד, נעבור את זה".
–
כרגיל, אני אהיה הדוש שעונה על שאלה אחרת לחלוטין (למרות שככל הנראה יש מי שמצליח להתעלות עליי). ההנחה המובלעת היא שהשחקנים הם ברמה שהם היו ב-NBA והתפתחו כפי שהתפתחו. באיזושהי רמה זה לא פייר לשפוט אותם על פי היכולת של הכדורסל העתידי כשהם שיחקו בעולם אחר לגמרי.
אז אשנה מעט את האנתרופולוגיה של התשובה – מי היה יכול להצליח היום משחקני שנות ה-70? מי מהם שגדל והציג את יכולתו לראשונה במקום שמגלי כשרונות מחפשים, היו לו בגיל הנכון את היכולות הנכונים שחיפשו אז כדי לקדם אותו לשחקן ראשי, הם יכולות שגם היום מחפשים, והיה מצליח גם בדרך השונה שבה שחקנים מתפתחים היום לעומת אז. החלטתי לפסול את קארים, אבל אני לא בטוח למה.
כי אתה מקנא כפרה.
קארים הוא ראיס.
מופתי.
ראס בין אללה.
נכון.
קארים
מארביץ'
וולט פרייז'ר
ארל מונרו
ג'ק סיקמה מושלם עם הקליעה
ד"ר ג'יי ומוזס מאלון
ביל וולטון
ארטיס גילמור גבולי
ריק בארי
ג'ון האבליצ'ק
ג'ורג' גרווין
לילה טוב והרבה בריאות לכולם
כמה שמות שלא הוזכרו ואולי זכורים יותר באתר בזכות מה שעשו בעשור הבא , ורובם היו בסדרות הגמר בשלהי ה-70
ג'מאל וילקס
רוברט פאריש
מוריס לוקאס
ג'ורג מקגיניס
ווס אנסלד ( תואם בן וולאס , רודי גובר )
אלוין הייז
גאס ויליאמס
דניס ג'ונסון
ג'ק סיקמה
דאון טאון פרדי ( תואם קליי )
בסוגריים , הסבר למה אלו לדעתי שורדים את מבחן הזמן למרות 'שזה לא מובן מאליו .
דוקטור J יכול אך ורק בגלל שאין סנטרים דומיננטיים לעצור אותו מלהטביעה עליהם
ביל וולטון בגלל שחייבים סנטרים בליגה
פרייז׳ר כי הוא מאוד טוב ואין פירוט
אולי גם גרווין בגלל ההגנה הדומיננטית שלו
ג׳ורג גרווין היה סקורר רצחני אבל ממש לא מגן טוב…
https://youtu.be/KR2le7PSxXM
ביל סימונס משווה אותו כאן להארדן, בסרטון שמדבר על הגדולה ההיסטורית של הארדן, הקטע הרלוונטי מתחיל ב3:45
אני עדין טוען שפיפן יותר טוב מהדוקטור
גוליוס ארווינג -ברור
דניס גונסון הנפלא עוד מימי סיאטל הנפלאים
מוזס מאלון- לא בטוח שהיום מישהו היה מוסר לו כדור
גורג גרווין – אין מה להוסיף
בילי קאנינגהם – השמירה והקליעות
ארטיס גילמור בשביל היד שמאל שעולה ולא יורדת
ריק בארי – בשביל לראות אותו זורק היום "סבתא" מהעונשין..
מסכים עם ברוך שמאגר הכשרונות בימינו רחב בהרבה, ולכן כל מיני שחקנים עם יכולת וסטטיסטיקה מרשימה של שנות ה 70 לא היו יכולים להגיע לזה היום. תזכרו שגם ההגנה של אז היתה נחותה אז המספרים צריכים להילקח עם גרגר מלח, כמו שאומרים. האבינג סד ת'אט, לדעתי קארים הוא אלמותי וגם וולטון היה מסתדר כסוג של יוקיץ'. אולי מארביץ, אבל לדעתי גארדים ופורוורדים לא ממש היו מסתדרים. חלקם בגלל קליעה מוגבלת (היו הופכים לסוג של צ'אק הייז – האסל פליירס), או בגלל היעדר אתלטיות שלא היתה מאפשרת להם לשחרר זריקה (הונדו, ריק בארי…).
בקיצור – לדעתי השלושה שמניתי יכלו לככב (אולי גם הדוקטור). כל השאר היו על הסקלה שמתחילה בקווין קוק, ממשיכה בעומרי כספי בואכה קנדריק פרקינס
ולשאלה עצמה- דייויד תומפסון קודם כל ואז השאר
יינון צהריים טובים והרבה בריאות .
אני מבין מדבריך , שלדעתך גאס ויליאמס היה היום תואם קוין קוק , ג'מאל וילקס תואם כספי , ואלוין הייז תואם פרקינס . אני חולק עליך , ומעונין להבין על מה אתה מתבסס בקביעות אלו . נוכל אחר כך לנהל דיון .
לא נכנס אישית לשמות, אבל כן. מהמעט שראיתי בטלוויזיה, ומתוך הבנה שבתקופה הספציפית הזו קאדר הכישרון התבסס על פלח לא רחב באוכלוסייה של מדינה אחת בלבד (אפילו גדולה כארה"ב) – אני מסיק שלמעט עילויים חוצי-תקופות, או מומחים ספציפיים כמו פיסטול פיט או וולטון, השאר לא היו יכולים להתבלט היום כפי שהתבלטו אז. בדיוק כמו שענקי יורוליג/ליגה ישראלית לא יכולים לשחזר את המספרים שלהם ב NBA. (המשפט האחרון כמובן מקצין, אבל מקווה שמעביר את המסר)
כן אבל גם היו הרבה פחות קבוצות.
רוב הסטארים של אז היו משתלבים יופי גם בימינו (אם התאמות הכרחיות בסגנון המשחק).
יש הבדל בין "משתלבים יופי" לבין המעמד והגדולה שהיתה להם אז. דווקא הטיעון של מיעוט קבוצות מחזק את המחשבה שהכישרון היה דל יותר – פשוט התחלק על פחות מקומות ולכן מבחינת "צפיפות כישרון" זה נראה דומה.
דיוויד תומפסון כזה שהוזכר כאן מעל, הוא דוגמה מצוינת לשחקן שהיה "משתלב מצוין" אבל לא הופך לכוכב – לדעתי הוא היה הופך לסוג של דמאר דרוזן – שזה לגמרי בסדר, אבל בטח לא במעמד שהיה לו אז.
אני פשוט לא מבין על מה אתה מבסס את הטיעון שלך . מיעוט הקבוצות הוביל לזה ששחקנים שהיום אפשר רק לחלום שיגיעו לשחק פה בארץ . אם נשאר איזה חובב כדורסל בארץ שהכיר את ארל ויליאמס והאימפקט שהיה לו על הכדורסל בארץ ובאירופה , זו דוגמא לשחקן שלא היה ברמה מספיק טובה כדי לשרוד בנבא של אז .
Yp,
אתה שוכח שבסיס הפירמידה היה צר בהרבה. מישהו חייב לקלוע נקודות אם משחקים 48 (או 40) דקות. אפילו בריאאנט ריבס הנגר נתן עונה של 16 ו-8, כי שיחק בגריזליס עם אף אחד בעצם.
שלא לדבר על אולסי פרי שלא הצליח בכלל לקבל חוזה בנבא , והגיע לארץ מליגה אמריקאית חצי מקצוענית שנקראה cba ( continental basketball association
דיוויד תומפסון היה ועוד איך כוכב בימינו. להיפך עם ניהול עומסים נכון הקריירה שלו לא הייתה נגמרת כל כך מהר ואז הוא היה זוכה לתדמית היסטורית טובה בהרבה.
היה עף מהליגה על קוקאין אחרי שנה שנתיים. מככב בהפועל חולון, לשמחתם של רבים פה באתר.
למה אם אז הוא לא עף אז כן בימינו?.הוא לא נופל אתלטית מאף אחד מהכוכבים היום.
עידו
פירגנתי לו עם "דרוזן" – זה אולסטאר – אני במקומו הייתי מקבל את המחמאה ופורש, ולא מושך עוד קלף מהדילר…
למה כי אתה החלטת?
ברור שבגלל שאני החלטתי. אני לא יכול לכתוב את מה שאתה החלטת…
וברור שאני צודק – זו אולי המהות הבסיסית של דיון – כל אחד חושב שהוא צודק
(תקן אותי אם אני טועה…)
(-:
חוץ מזה – את הנימוקים הבאתי כבר קודם. הוא היה אחלט נהדר וחתולי – לכן הזכיר לי את דמאר. הוא לא התמודד מול הגנות אתלטיות במיוחד – ולכן זרח ובלט כל כך בתקופתו.
כן ויש גם טיעונים…
דיוויד תומפסון היה קולע במעל50% בתקופה שהממוצע בליגה היה 47-48% זה אומר הרבה. אתה יכול להפוך אותו לדרוזאן – אני אהפוך אותך להוזה…
אגב, אני מסכים איתך לחלוטין בדיון לגבי החוזק המנטלי. כל מיני "כוכבים" שהיו כל כך חזקים שנפלו לסמים כמעט על בסיס יומיומי, לא היו שורדים (ברובם) את הצורך הבלתי מתפשר במשמעת עצמית ואימונים מפרכים ומגוונים שנדרשים בימינו רק כדי להיות שחקן רוטציה ("Practice?!? You're talking about practice"). מעט העילויים שהגיעו לגדולה מתוך עוני ודלות מסנוורים ומעוורים את העיניים בקשר לרוב המוחלט של המקרים.
יינון ערב טוב .
כשאתה אומר שראית בטלויזיה , אתה מתכוון בזמן אמת או בתקצירים ביו טיוב ? אני בכוונה הבאתי שלושה שמות שאפשר לבדוק מה היתה היכולת האתלטית שלהם , מה היו כישורי הקליעה שלהם ואיך היה משחק ההגנה שלהם . אני לא יודע מה ילידי שנות השמונים חושבים , אבל אני חוזר ואומר שבסוף שנות השבעים יכולנו לראות בארץ בטייפ דיליי את סדרות הגמר וראיתי סדרות מלאות שבהן השחקנים האלו כיכבו . רק להעמיד דברים על דיוקם :
גאס ויליאמס היה הגארד הראשון שראינו שהיה די בקלות מטביע . היתה לו קליעה כמו של קוק , ויכולת אתלטית שקוק רק יכול לחלום עליה . הוא הוביל קבוצה לאליפות נגד יריבה מעולה .
ג'מאל וילקס היה אחד מקלעי המיד ריינג' הטובים ביותר שראיתי , וזה כולל את קוין דוראנט . ההגנה שלו על הדוקטור הביאה אליפות ללייקרס לא פחות מהסקייהוק ומהאסיסטים של מג'יק .
אלוין הייז היה מגדולי הסקוררים בכל הזמנים . להשוות אותו עם קנדריק פרקינס זו פשוט בדיחה גרועה . אגב , הוא הופיע בארץ באותו משחק ראווה מפורסם שכל חובב ספורט במדינה צפה בו .
אני מניח שגם השם שלך מתחיל באות י' (בגלל ה-Y). גם שלי – ועם י' אחת ולא שתיים. תודה.
שוב אמרתי שאני לא נכנס לשמות ספציפיים. גארד שיכול להטביע – אתה רציני?!? יש היום גארד ש-ל-א יכול להטביע?!? אתה ראית את פאקינג יפתח זיו הננס הלבן דופק כאן דאנקים לא רחוק מקו הפאול?!? זו אולי דוגמה נהדרת להבדלים בין התקופות. מה שפעם היתה תכונה מפעימה ונדירה (תחשוב על ההטבעות של האחות של אנתוני פארקר), היא היום סף התחלתי שבלעדיו אתה אפילו לא נכנס לדיון. ואני מכיר היטב את המספרים של הייז, וגם מה הוא היה אל מול קארים המדהים (עוד מימי הקולג'). אז כן – הוא היה יכול להיות היום שחקן טוב – אולי סוג של גובר – אז גם אותו אני מסכים להחריג. אבל שחקנים כאלו הם ממש ספורים, ובטח לא היו נחשבים לכוכבים היום באותו אופן כמו אז (לגבי הייז אני די בטוח שהיה יורד אפילו למדרגה של סטיבן אדאמס כזה, בגלל הסגנון מוטה הגארדים והקליעה של היום).
יש גארד שלא מטביע ושמו קוין קוק 😀 הכוונה היתה לגארד מתחת למטר תשעים וציינתי את זה במקום אחר . וראיתי גארד מעל מטר תשעים שדי מתקשה להטביע ושמו בישראל סטף קארי . כפי שציינתי , גאס היה הראשון ולכן מבחינתי הוא חוצה תקופות . מה שאני פשוט לא מבין , איך יש לך דעה כזו פסקנית על שחקנים שלפי מה שאתה כותב אני מסיק שלא ראית ואולי אפילו לא שמעת עליהם עד שהעליתי אותם באוב .
אופס , ראיתי שאת הייז אכן הכרת אז אני מתנצל . האם ראית את גאס או ג'מאל ? האם שמעת עליהם ? לגבי ההשוואה בין הייז לאדמס , מענין , אתה יכול להסביר ?
מי שזוכר אותי מימי הזוהר שלי באתר 😀, זוכר שזה יוסי פ. . למה שחקן העבר לא משתתף בדיונים ?
אני מסכים עם ינון לגבי הייז. אף אחד לא היה נותן לו לזרוק בעידן של ימינו (אני מתכוון אף מאמן).
הי עידו .
זה כמובן מותנה בכך שהוא לא היה מסגל את עצמו למשחק המודרני . מה דעתך על גאס וג'מאל ?
ווילקס לטעמי היה מסוגל להיות על גבול האולסטאר כם בימינו. גאס וויליאמס לא. בהחלט היה יכול להיות פותח בלא מעט קבוצות
אהלן עידו . אני מסכים בהחלט . מה דעתך על השחקנים האחרים שציינתי ? מראש אלו לא היו הקרם דה לה קרם של הליגה , אלא שורה שניה . הכוונה היתה להראות עד כמה הליגה היתה עמוקה כבר אז .
אגב , אתה מסכים עם ינון שההגנות היו נחותות ?
תלוי באיזה אספקט. הן ללא ספק נדרשו להרבה פחות תיאום ולהגנה אישית הייתה משמעות הרבה יותר גדולה.
שמות?
תגובה 16
רובם לדעתי היו פחות משמעותיים בימינו. נניח פאריש לא היה מגיע להיות הול אוף פיים בימינו ומו לוקאס היה מתקשה להיות אול סטאר. אבל אם ניקח שחקנים כמו סיקמה או פרד בראון הם היו מרוויחים מלשחק בימינו.
אגב , לא רק הסקייהוק נמחק מהרפרטואר . הג'אמפר מ2-3 מטר שהיה נשק עיקרי של חלק מהגבוהים בימים ההם גם נמחק , מה שכונה stop and pop . אני לא משוכנע שזו היתה זריקה לא טובה מבחינת האנליטיקס , לדעתי אם ללברון היתה זריקה כזו , הוא היה הרבה יותר תחרותי מול גולדן .
טוב – אחרי השכבות יש יותר זמן לענות.
יוסי – שמעתי וגם ראיתי (ביוטיוב כמובן, אני יליד 1977) את כל השחקנים שציינת. ווילקס באמת מרשים לתקופתו. אבל זה העניין – לתקופתו. לא מאמין שהיה מצליח באותו אופן. ייתכן והיה מגיע לסטטוס של אנתוני פארקר – ולדעתי יש הרבה הגיון בהשוואה הזו – כוכב על בעולם אחד (יורוליג/שנות ה-70 ב-NBA), ושחקן לגיטימי בעולם של ימינו ב-NBA.
אתה שוכח גם שכל הנושא של משחק עם הגב לסל הולך ונעלם ולכן "מוחק" הרבה יתרונות של שחקנים מהעבר (בעיקר סנטרים). הסיבה היא לא ששחקנים פחות טובים בזה (זו התוצאה), אלא שכבר אין לך את ה-10-15 שניות לחפור אחורה בפוסט עד שאתה מגיע לקרש-סל. בימינו תמיד יהיה גארד מציק שיבוא לעזרה ויגרום לך להפסיק לכדרר, וגם יספיק לחזור לשחקן שלו בלי לאבד יותר מדי זמן. וזה אלמנט סופר-חשוב ולא מוערך בהתפתחות ההגנה האישית האתלטית – בימינו שומרים אתלטיים יכולים לבוא לעזרה ולחזור מספיק מהר – מה שפעם היה מאוד נדיר.
עידו – ברור לי שתומפסון היה כוכב ביחס לתקופתו, והאחוזים שהבאת (קצת) מלמדים על כך. אבל כמו עם הטיעון של יוסי – מדובר פה ביחס לתקופה הרבה פחות גלובלית שבסיס הפירמידה בה (גם בארה"ב) צר בהרבה – ולכן להשוות אותם למי ששיחקו איתם זה לא מספיק טוב (לדעתי) כדי ללמד איך הם יסתדרו היום.
אז בוא תגיד את אותו הדבר על ג'ורדן…
ג'ורדן שיחק בעולם כדורסל הרבה יותר גלובלי, והעליונות שלו היתה הרבה יותר מובהקת משל דיוויד תומפסון נשכח אחד…
זה לא טיעון רציני להשוות ביניהם. ואגב, יכול מאוד להיות שהיום ג'ורדן היה פחות דומיננטי ממה שהיה אז.
זו בדיוק הנקודה. הטיעון שלך לא רציני בדיוק באותה מידה.
אתה רציני?
אם יש לך טיעון אמיתי למה תומפסון היה כוכב בימינו אתה מוזמן לשטוח אותו. בינתיים לא ראיתי אחד כזה. אתה גם מוזמן לא להסכים עם האנלוגיה שעשיתי בינו לבין דרוזן, אבל לפטור את זה ב"לא רציני" ולתת דוגמה שלא מאותה תקופה ולא מאותו סדר גודל של שחקן (וזה סופר אנדרסטייטמנט…) זה, כמו שכתבתי, לא רציני
בוא נראה… אתלטיות כנראה זה לא טיעון. יכולת קליעה… כנראה שגם זה לא.
ההבדל בין ג'ורדן לתומפסון הוא עשור אתה רוצה לספר לי שהפירמידה כל כך התרחבה בזמן הזה? איזה גלובליזציה הייתה בעשר שנים האלו? זה הגיע רק עשור מאוחר יותר.
למעשה מה הטיעון שלך מעבר לגודל הפירמידה וככה בא לי?
ג'ורדן אמנם נבחר ב 84 אבל שיחק בשיאו עמוק לתוך אמצע ה 90 ומעלה. זה יותר קרוב ל 20 שנה מאז שנות ה 70. ובלי לבדוק, לא מאמין שהשיא של תומפסון היה ארוך כמו זה של ג'ורדן. מצחיק אותי שאני בכלל צריך לספק נימוקים להשוואה הזו.
וכן, ב 20 שנים האלו היתה קפיצה אדירה ברוחב הפירמידה ובהתייחסות המקצוענית לתחום, שזה נושא שלא נדון כאן בכלל
אתה מדבר עכשיו על נתונים נסיבתיים שחלקם קשורים לזה שתומפסון שיחק עם כפכפי הולנדיות וג'ורדן עם ברנד שקרוי על שמו. לשניהם היה אימפקט מיידי. אנחנו מדברי על יכולת ופוטנציאל להיות כוכב בימינו. את זה בהחלט היה לו. אף אחד לא מנסה להשוות את הקריירה של תומפסון לזו של ג'ורדן. רק את סט היכולות והפוטנציאל.
ההתיחסות המקצוענית לתחום היא בדיוק מה שמנע משחקן כמו תומפסון לממש את הפוטנציאל שלו כי הוא גמר את הקריירה מוקדם בגלל פציעות שהובילו לדיכאון והתמכרות.
לילה טוב לכולם והרבה בריאות . אני אסכם את עמדתי בדיון : מנחם לא באמת שאל מי יהיה כוכב בימינו . לפי הבנתי , הוא ביקש שמות של שחקנים שיהיו גם בימינו שחקני חמישיה לגיטימיים ברוב הקבוצות . אם תסתכלו בשמות שהבאתי , הם לא היו הקרם דה לה קרם בשנות השבעים .הם היו שחקנים מהשורה השניה והשלישית , ובכל זאת לפי הבנתי היו גם היום שחקני חמישיה לגיטימיים בחלק גדול מהקבוצות . זה לדעתי , מפגין את העומק שהיה לכדורסל האמריקאי באותו זמן . שחקנים ברמה מאוד גבוהה , שבימינו לא היו מגיעים לשחק באירופה , לא הצליחו להשתלב בליגה של אז בגלל מיעוט הקבוצות וגם בגלל השוני העצום בחוקה ובשיפוט יחסית לימינו . אם נשאר פה באתר מישהו שזוכר את בוב מורס , ג'ים בוטרייט ואולסי פרי , יש בכלל שאלה שהם היו משיגים חוזים
שמנים בליגה של היום ? מורס ובוטרייט היו סמולים שכספי יהיה אולי בגלגול הבא . אני אגזים פה קצת , אבל שחקן העבר שדוראנט הכי מזכיר זה דווקא אולסי פרי ולא מישהו שהיה בליגה באותו זמן . כמו שעידו אמר , סיקמה ודאון טאון פרדי הקדימו את זמנם ב-30 שנה לפחות . לצערי , נראה לי שחוץ ממנחם וממני , מעט מאד אנשים זוכרים אותם .
לילה טוב והרבה בריאות. אין בעיה להישאר חלוקים.
זה לא שאנחנו מתכוונים לשבור את העוצר כדי ללכת מכות… (-:
חכה אני כבר מגיע…
כמה שאני זוכר – אני יודע איפה אתה גר ולא להיפך…
(-:
נגיע מספיק קרוב…
תודה לכל המתדיינים. קראתי את כל התגובות עד מס' 122